המרכיב העיקרי בתפריט בעת העתיקה היה הדגן, התירוש והיצהר ( לחם, שמן זית ויין ). אחריהם באו הקטניות (עדשים, פול, חומוס, אפונה, פולי סויה ושעועית לוביה). ירקות כגון עלי סלק, כרוב, צנון, מלפפון, ירקות הגינה וירקות השדה ולקינוח אכלו בעיקר פירות, ענבים, תאנים, תפוחים, אפרסקים,שזיפים, אבטיח ומלון. הבשר והעוף היו יקרים ונאכלו בעיקר בחגים ובמועדים. את הדגים אכלו טריים בלבד ורק באזורים הקרובים לים.
מאכלים כמו תפוחי אדמה, חצילים, תירס, עגבניות, הפלפל לסוגיו ( ירוק, כתום, אדום, חריף ), פירות הדר, סוכר ושוקולד הגיעו מאוחר יותר מכיוון שהגיעו מיבשות אחרות. ארוחות ממוצעות בעת העתיקה כללו גרגרי חיטה מבושלים בתוספת דבש, רימונים ואגוזים, אשישות, מקפא פול, גבינות, ומגוון לחמים.
והנה כמה דוגמאות שמצאנו:
"וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סולת לושי ועשי עֻגוֹת" (בראשית י"ח, ו').
שלושת המלאכים בבית אברהם אבינו הוא סיפור ידוע שמופיע בפרשת "ושמענו". אברהם חולה וה' בא לבקרו. לפתע ראה אברהם 3 אנשים ( הוא לא ידע שהם מלאכים) ועל אף שהוא היה בשיחה מאוד חשובה, מיד רץ לאשתו, שרה, וביקש ממנה להכין עוגות לאורחים.
"סאה" מידת נפח קדומה, כ–8 ליטרים. הסברה היא שאברהם ביקש כמות כזו בשביל שיהיה מספיק אוכל לכל המחנה שלו. אברהם אומר לשרה "לושי" , הכוונה היא שרצונו הוא שעשה בצק חדש ולא תגיש אוכל מוכן.
זוהי לא עוגה מתוקה כמקובל היום, אלא לחם, חלה עגולה, פיתה או מצה. התקופה היתה בפסח, או בסמוך, ולא היה זמן לקמח לתפוח, סביר מאוד שהיה מדובר בפיתה או מצה.
"וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה" (בר' כה:כט-לד).
עשיו ויעקב היו תאומים. עשיו, איש ציד שבילה את רוב זמנו בשדה, ואילו יעקב היה "איש תמים יושב אוהלים". מסופר שיום אחד חזר עשיו מהשדה, עיף
ומותש ובהגיעו למחנה הוא מצא את יעקב מבשל נזיד.
"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנוכי" הוא קרא לאחיו. יעקב הסכים לתת לו את הנזיד אך בתנאי שעשיו ימכור לו את בכורתו (עשיו נולד ראשון ולכן נחשב הבן הבכור).
ועשיו הסכים מיד. "הנה אנוכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה" יעקב הגיש לאחיו לחם ונזיד עדשים, עשיו אכל ושתה, קם והלך ולגלג על הבכורה. הפירושים אומרים שלמעשה
האדם שמקבל את הבכורה יהפוך להיות איש של דת, אותו אדם לא יכול לקחת חיים, ועשיו היה ציד, ואהב את זה, עבורו לקבל את הבכורה היה שקול למוות ולכן ויתר עליה בכזו קלות.
היום השימוש המשפט "תמורת נזיד עדשים" מתאר מצב של מכירת משהו/מישהו תמורת מחיר זול ולא משתלם.
מצרכים:
1 בצל
2 שיני שום
1 כפית מלח
2 קישואים
3 וחצי כוסות מים
מלח – להוסיף לפי הטעם
אופן ההכנה:
את העדשים יש לבשל במים במשך כ 30 דקות.
לבינתיים תקצצו את הבצל והשום דק ואת הקישואים לפי הטעם ( ריבועים/עיגולים )
להוסיף את כל הרכיבים ולבשל עם מכסה סגור במשך 30 דקות נוספות.
ככה יעקב עשה את זה, כמובן שאת המרק אפשר לשדרג עם תפוחי אדמה, גזר, צמחי תבלינים לקישוט וטעם, חמאה, קטניות נוספות ( מש למשל ) ועוד..
אשישות - מתכון לאוהבים
"סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני" ( שיר השירים ב;, ה')
המילה אשישות באה מתוך המילה "התאוששות", אחרי אכילתן האדם חש את התרוממות הנפש. אלו קציצות עדשים מתקופת התנ"ך והתלמוד. את האשישות מכינים מעדשים מונבטות (שנטחנות לקמח דק), המטוגנות בשמן עמוק כך שרק מעטפת הקציצה נותרת שומנית ותוך הקציצה מתחמם אך אינו נוגע בשמן ואינו נשרף.
מצרכים:
300 גר' עדשים ירוקות מונבטות
3 ביצים / תחליף ביצה
כוס מים / חלב / תחליפי חלב
כף קמח / תחליף קמח ללא גלוטן ( לדוגמה "קמח תמי" - תחליף מדוייק בטעם לקמח רגיל ללא צורך בתוספות ושיפורים )
2 כפות דבש גדושות
שמן זית
אופן ההכנה:
את העדשים המונבטות קולים על מחבת יבשה ( ללא שמן ) עד שיזהיבו וטוחנים לקמח במטחנת קפה / בלנדר (או כמו פעם עם מכתש עלי).
בזמן שטורפים את הביצים יש להוסיף את החלב ושאר החומרים בהדרגה עד לקבלת עיסה. ניתן להוסיף מים / חלב אם העיסה יצאה יבשה מידי. יש לתת לעיסה "לנוח" כ 10-15 דק'.
לבנתיים מחממים שמן במחבת.
בעזרת מצקת יוצקים את העיסה / בלילה למחבת ומטגנים בשני
הצדדים עד להזהבה.
שמים על נייר סופג לספיגת עודפי השמן.
מניחים על צלחת ויוצקים מעט דבש מעל.
ואיך אנחנו משדרגים את המנה? מכניסים תוספות שאנו מכירים היום
שכזכור לא היו פעם - סילאן, סירופ מייפל, סירופ אגבה, וממרחים מתוקים למינם. אפשר לקשט באוכמניות, דומדמניות, פטל, מנגו ועוד אין סוף אפשרויות..
למעשה זהו סוג של "פנקייק" של העת העתיקה.
"מקפא פול" החומוס של אבותינו
החומוס הלאומי שלנו לא היה מקובל כלל בתקופת התנ"ך ואולי היה נחשב למזון "לעשירים בלבד", מעט מאוד אנשים יכלו להשיגו מכיוון שהיה יקר מאוד. הפול היה מאכל נפוץ ועממי שהיה נפוץ בכל שכבות האוכלוסיה. מקפא הפול הינו מאכל המוזכר רבות במקורות היהודיים.
מתכון מפורט מן התלמוד הבבלי:
חומרים:
200 גרם פול יבש
1כוס בורגול
6 שיני שום מרוסקות
צרור נענע
מלח
2 כפות שמן זית
פלפל שחור
אופן ההכנה:
את הפול משרים ללילה שלם במים. למחרת מקלפים את הקליפות מכל הגרגרים.
מבשלים את הפולים החצויים (גריסי הפול) במים ומלח עד שיתרככו (כ-30 דקות) . לסירופ מוסיפים את הבורגול ומבשלים לעוד כ 30 דק'. לאחר מכן מועכים הכל יחד עד לקבלת ממרח גס. כותשים את השום וקוצצים את הנענע ומכניסים לממרח שהתקבל. מוסיפים 2 כפות שמן זית ומערבבים היטב.
שיהיה בתיאבון!
