התינוקות והקטנטנים אוכלים פחות או יותר את מה שמומלץ לגילם, ורובנו עוברים איתם מסע מענג של גילוי וטעימות, ואין גאים ומאושרים מאיתנו.
ואז חולפות להן שנתיים או שלוש והילד כבר לא מסכים לגעת ברוטב שֶטחנו לתוכו באהבה פטרוזיליה, תרד ואפילו עדשים כתומות, ומבקש (בדיוק כמו אתמול) פסטה בלי כלום, וזה עוד במקרה הטוב… כשהוא לא מטביע אותה בחצי בקבוק קטשופ.
מיום ליום אנחנו מאבדים שליטה על מה שהילד שלנו אוכל.
מכל הירקות שהוא אכל פעם הוא מסכים לגעת רק במלפפון, קורנפלקס הפכו לארוחות בוקר, ארבע וערב. גם ה'ממתק אחד ביום' הפך לממתק אחד בבית ועוד עשרה בגן, בבית ספר, בחוגים, בגינה, אצל חברים ואצל סבתא.
קטניות? דגנים מלאים? ירקות מבושלים? חחח
כמויות הסוכר והמלח? אנחנו מפחדים אפילו לחשב!
והנה אנחנו שם, במסלול ההתדרדרות שאין לנו מושג איך לעצור, ואנחנו מרגישים אשמים.
בשמונה השנים האחרונות, אחרי עבודה ושיחות עם אלפי הורים, התשובה שחוזרת פעם אחר פעם היא שהורים לא מצליחים להוביל את הילדים שלהם לשינוי תזונתי למרות שהם רוצים שינוי ומכירים בחשיבות העצומה שלו, כי הם מאמינים שזו מלחמה אבודה. הרי כבר ניסינו כל כך הרבה פעמים. והילדים שלנו? פשוט לא משתפים פעולה, לא עומדים בפיתויים מסביב ולא מוכנים לנסות שום דבר חדש...
אז החדשות הרעות הן שזו באמת מלחמה אבודה.
החדשות הטובות הן... עזבו אתכם ממלחמות, יש דרך אחרת!
אבל לפני שאנחנו נכנסים לזה, חשוב לזכור שכדי להוביל ילד לשינוי תזונתי, אנחנו חייבים לדבר אל הילדים בשפה שמניעה לפעולה, שפה שלא יוצרת התנגדות אוטומטית אלא להפך - מגייסת את הילדים, כיפית ומרגשת.
איך עושים את זה?
הנה ארבעה כללים שיעזרו לכם:
סביבה תומכת
סביבה תומכת היא סביבה שמעודדת הצלחות, ולכן היא כל כך חשובה כשיוצאים לשינוי תזונתי.
רבים מדווחים כי הסביבה הופכת לבלתי ניתנת לשליטה ולגורם מספר אחת בהתדרדרות התזונה של הילד. זה יכול להיות האוכל בצהרון, חשיפה לממתקים רבים בבתים של חברים, או השפעה של חבר קרוב שאומר שמלפפון זה מגעיל ומטביע כל דבר בקטשופ.
לצאת למלחמה בכל אלה זה לצאת למלחמה אבודה מראש והבטחתי לכם שבדרך שלנו אין מלחמות...
אז מה כן?
סביבה תומכת היא קודם כל לעצמנו - לאמץ גישה שפויה ומאוזנת, לא להיכנס לפאניקה מכל מחקר חדש, לא לפעול מפחד ולא לעשות בבת אחת שינויים קיצוניים שמתחילים בהתלהבות, נגמרים בבום ומשאירים אחריהם טעם מר של כישלון.
צריך להתרכז במה כן ולא במה לא. להגדיר לעצמנו מראש את הציפיות ואֵילו משימות אנחנו לוקחים על עצמנו, וכך לייצר אצל הילד בהירות.
והכי חשוב - לזכור שברגע שאתם מאמצים את נקודת המבט של הילד שלכם, אתם חושבים איך הוא יראה את השינוי ואיך להתאים אותו אליו. ואל תשכחו לעשות לילדים מלא לייקים על כל דבר, אפילו קטן.
למה?
ההחלטה לעשות שינוי תזונתי אצל הילדים היא החלטה שלוקח לא מעט זמן "לבשל" אותה.
החוויה מנקודת המבט של הילד היא אחרת לחלוטין מזו של המבוגר. ילדים לא בוחרים לעשות שינוי, הם פשוט מובלים לשינוי. ביום בהיר אחד נכנס שינוי גדול לחייהם, לא משנה מהו השינוי: אם העפנו מהבית את כל השתייה הממותקת, עברנו לקמח מלא ולאורז מלא, הפסקנו לקנות אוכל מעובד או הוספנו ירקות חתוכים לכל ארוחה. שינויים מטבעם יוצרים התנגדות, והילדים שואפים להחזיר את המצב לקדמותו, למוכר ולנוח.
הדרך להתמודד עם ההתנגדות שעולה היא פשוט להסביר. אנחנו יושבים עם הילד ומסבירים לו את ה"למה" שלנו. הבעיה היא ש"להיות בריאים", שזה "למה" שכל כך ברור לנו המבוגרים, הוא "למה" שממש לא מדבר לרוב הילדים. זה רחוק מהם, רובם בריאים כבר עכשיו, ולכן גם אם הילד שלנו מהנהן ואומר שהבין, זה ממש לא מדבר אליו!
אז מה כן?
כשאנחנו רוצים שילד יפעל ממוטיבציה פנימית ומרצון, אנחנו חייבים לספק לו "למה" - כלומר סיבה הגיונית, בעיני הילד, ששווה את המאמץ שלו.
ה"למה" שלנו כהורים וה"למה" של הילד ממש לא חייבים להיות זהים. לדוגמה: ההורה רוצה שהילד יצחצח שיניים מסיבות בריאותיות, ואילו הילד ירצה לצחצח שיניים כי יש לו מברשת של 'בוב ספוג' או מברשת חשמלית חדשה.
הדרך
שינוי הוא תהליך שקורה על רצף הזמן ודורש התמדה. בהתחלה אנחנו מסתמכים רק על כוח הרצון שלנו, כשהשאיפה היא להפוך את השינוי להרגל. ברגע שיצרנו הרגל, אנחנו כבר לא "חושבים על זה", השינוי הפך לשגרת חיים.
לילדים צעירים אין הבנה של זמן, אין להם סבלנות וגם לא כוח רצון לעשות דברים ש"לא בא להם" ולכן התפקיד שלנו הוא להפוך את השינוי הזה לדבר אטרקטיבי בעיניו של הילד.
זה דורש תכנון, התמדה, ראייה של מסלול המסע וחיבור שלו לילד בצורה מובנת שהוא יכול להתחבר אליה, כלומר להפוך אותו לכיפי עבור הילד. וָלׄא - אחרי יום-יומיים הוא יְפתח התנגדות למה שמבקשים ממנו. ההיגיון שמדבר אל ילדים צעירים יכול להיות הכי דמיוני בעולם, וזה עדיין יעבוד – וזה כל כך מקסים.
חוויה וחיבור רגשי
החיבור הרגשי לתהליך מסוים הוא מרכיב בעל חשיבות אדירה במוטיבציה שלנו לעשות שינוי, ובעניין הזה ילדים לא שונים ממבוגרים. אצל ילדים עולם הרגש חזק מאוד. הם אוהבים בעוצמה, כועסים בעוצמה, מתחברים מכל הלב. היכולת לחבר רגשית את הילד לתהליך היא מרכיב קריטי בהצלחת השינוי.
שינוי שיוגש לילד כחוויה חיובית, מרגשת וכיפית, הוא המפתח להטמעה של הרגלים חדשים. היכולת לייצר אצל הילד משמעות ואיתה התרגשות, שמחה והתלהבות היא זו שתוביל את הילד לקבל שינויים גם אם הוא לא בחר בהם מלכתחילה.
ולכן אנחנו צריכים לייצר אצל הילד חוויה, להכניס לתהליך משחקיות, אתגרים, ניסויים, וכל מה שיגרום לילד שלנו התלהבות.
תחשבו מה מרגש את הילד שלכם:
להיות אמיץ? להיות הראשון שמעז לעשות משהו? להצליח במקום שאפילו אימא או אבא לא מנסים?
את הרגש הזה – בדיוק - תכניסו לשינוי התזונתי.
